מזונו של אדם אחד הוא הרעל של אדם אחר! / ד"ר נטשה קמפבל-מק'ברייד פורסם באתר www.doctor-natasha.com תרגום: אביבה אברון
כולנו שונים האחד מהשני: כל אחד הוא פרט ייחודי. אז המושג "one size fits all" לעולם אינו עובד. לכן יש לנו כמות כה גדולה ומבלבלת של דיאטות מוצעות – בלי פחמימות/עשיר בפחמימות, דל שומן/הרבה שומן, דל חלבונים/עשיר בחלבונים, הכל חי/הכל נא וכו' וכו'. מה שמעניין הוא שכל דיאטה אכן מאד מתאימה לחלק מהאנשים... אבל אינה מתאימה לאחרים. למה זה? כי "צריך שניים לטנגו", שמשמעותו שאין דבר כזה כשלעצמו "אוכל רע" או "אוכל טוב" מבלי לקחת בחשבון גורם חשוב ביותר, שהוא מי אוכל את האוכל הזה. ולא רק מי אוכל את זה אלא מה מצבו של האדם האוכל את זה.
בואו ננסה להבין זאת ביתר פירוט.
לכל אחד מאיתנו יש גנטיקה וקונסטיטוציה (מצב פיזי שמתייחס לחיוניות, בריאות וחוזק גופני) שונה וייחודית. אם אבותיך היו ויקינגים או אסקימוסים, אז הסיכויים הם גדולים לכך שבאופן כללי תצטרך לאכול יותר דגים, בשר ושומן. אם לעומת זאת אבותיך הגיעו מתרבות ים תיכונית או מאזור טרופי כלשהו, ככל הנראה ייטב לך עם יותר פחמימות בדיאטה. הרפואה הסינית העתיקה והאירוודה (רפואה הודית עתיקה) מנסות לסווג טיפוסי קונסטיטוציות שונים ולא יחלמו לתת דיאטה או צמחי מרפא ללא יישום הידע הזה, כיוון שקונסטיטוציות שונות מצריכות גישות שונות לטיפול.
קונסטיטוציה היא רק גורם אחד. ישנם עוד הרבה גורמים.
במשך החיים גופנו עובר מחזורים אנאבוליים וקטבוליים. במילים פשוטות מחזורים של בניה ומחזורים של הריסה וניקוי. ישנו מחזור יומי של בניה/ניקוי, מחזור עונתי ומחזור "כשצריך", שיכול לקרות בכל עת. לצורך בניה הגוף צריך חומרים מאד שונים מאשר לצורך ניקוי – לרוב מוצרים מהחי לבניה ומוצרים מהצומח לניקוי. רק הגוף עצמו יודע מה הוא צריך בכל זמן מסוים במשך החיים.
בהתאם למה שהגוף עושה בזמן מסוים, בהתאם לעונת השנה, למזג האוויר, לרמת הסטרס בה אתה נמצא, הגוף יכול להחליף בין דרכים שונות להפקת אנרגיה. הוא יכול להשתמש בגלוקוז, למשל או בשומנים. רק הגוף יודע מה מתאים ברגע נתון של הקיום שלך והוא דורש חומרים מזינים לתבניות שונות של ייצור אנרגיה.
לכולנו יש מערכת עצבים אוטונומית האחראית על פעילות "הטייס האוטומטי" של הגוף: דופק הלב, תנועת הדם, פעולת מערכת העיכול ועוד. למערכת העצבים האוטונומית יש שני ענפים – מערכת עצבים סימפטטית ומערכת פראסימפטטית. שתי מערכות אלו עובדות בדרך כלל אחת מול השניה ומספקות שווי משקל מאד מורכב לכל פעולה מפעולות הגוף. שוב, בהתאם לאין סוף גורמים (מחזור יומי של פעילות ושינה, עונה בשנה, מזג אוויר, סטרס, זיהומים/תזונה, עיסוק באותו הזמן וכו') אתה תעבור מלהיות בשליטת המערכת הסימפטטית לשליטת המערכת הפראסימפטטית. המעבר הזה יכול לקרות כמה פעמים בכל יום, בכל כמה ימים, בכל עונה וזה שונה בקבוצות גיל שונות. החשוב הוא ששתי מערכות אלו של מערכת העצבים זקוקות למגוון שונה של חומרים מזינים בכדי לתפקד ביעילות: האחת דורשת בשר ושומן כשהשניה זקוקה ליותר מזונות מהצומח. רק הגוף עצמו יודע מה היחס בין חלבון/שומן/פחמימות שהוא צריך בכל רגע בחיים. אין מדען או מעבדה שיוכלו לחשב את זה עבורך.
וגם יש מאזן חומציות/בסיסיות בגוף, ששוב, משתנה כל הזמן במשך היום בהתחשב בהרבה גורמים. יש מיתוס בחוגים של תזונאים ש'להיות חומצי זה רע' ושעלינו להתאמץ ולהיות בסיסיים כל הזמן. מזונות שונים סווגו כ'מבססים' (פירות וירקות) או 'גורמי חומציות' (כמו דגנים ובשר). זה פשוט לא נכון. הגוף מחליף כל הזמן בין מצבי החומציות בהתאם לגורמים רבים: פעילות מערכת העצבים האוטונומית שלך, סוג ייצור האנרגיה בזמן נתון, הפרופיל ההורמונלי באותו הזמן, נשימה, תפקוד הכליות, וגם על פי המחזור היומי, העונתי, מזג האוויר, והפעילות שלך. בהתחשב בכל הגורמים האלו תפוח, למשל, שנחשב לאוכל גורם בסיסיות, יכול לגרום לגוף שלך להיות חומצי, ולהיפך, חתיכת בשר הנחשבת למעוררת חומציות יכולה לבסס את גופך. רק הגוף יודע כיצד להשתמש במזונות בכל זמן נתון בחיים: רק לגוף יש את האינטליגנציה המתאימה בכדי לעשות את החישובים המסובכים האלו.
כאילו שזה לא מספיק, יש בגוף מאזן מים ואלקטרוליטים שגם הוא משתנה כל הזמן בהתחשב בגורמים רבים. הרפואה הצהירה על המלח כעל 'רע' וממליצה להפחית את צריכתו. אכן מלח מתועש אינו צריך להיאכל (כי אינו טבעי לפיזיולוגיה שלנו ואל לו להיקרא מזון). עם זאת, מלח טבעי לא מעובד (כמו מלח הימלאיה או מלח קלטי או אטלנטי) מכיל יותר מ-90 מינרלים שלא רק שהם טובים לנו אלא שהם חיוניים בכדי שהגוף ישמור על רמה מאוזנת של מים/אלקטרוליטים. יש גם את המיתוס שעלינו לשתות כמויות גדולות של מים בכל יום, יש אפילו המלצות של כך וכך ליטרים ליום בספרי התזונה. יישום עוור של המלצה זו יכולה לסבך אותך אם כמות האלקטרוליטים בגופך נמוכה והיא צריכה מלח במקום מים. לא חשוב עד כמה אנחנו חושבים שאנחנו חכמים, אין לנו אפשרות לחשב כמה מלח או כמה מים עלינו לצרוך בזמן מסוים – רק הגוף יודע את זה ויש לו דרכים מעולות לומר לנו מה הוא צריך – צמא למים או צורך במלח או באוכל מסוים שככל הנראה יש לו את הרכב המינרלים הדרוש לנו. אל תטעה – הגוף שלך יודע את הרכב המזונות על פני כדור הארץ!!
אז מה עושים? איך נזין את עצמנו היטב? התשובה היא: לשוב ולהיות מודע לגוף שלך ולתבונתו הפנימית. חשוב: נניח שהגוף צריך עכשיו די הרבה חלבון, כך וכך שומן, כך וכך פחמימות, כך וכך B12 וכמות כזו של ויטמין C – איך הוא יגרום לך לדעת שהוא צריך את ההרכב המסוים הספציפי הזה של חומרים מזינים? ונניח שלגוף הייתה דרך לומר לך את זה איך תדע כיצד לספק לו את החומרים האלה? איך תחשב את כל הגורמים ותספק את הכמויות הנכונות? טוב, אמא טבע היא נדיבה והיא לא מבקשת מאיתנו דברים כל כך מסובכים. במקום זה היא נתנה לנו חושים - חוש ריח, חוש טעם, תאווה למזונות מסוימים ותחושת שובע וסיפוק אחרי האכילה של משהו מסוים. ולכן, כשגופך צריך תערובת מסוימת של חומרים מזינים הוא יגרום לך תאווה לאותו מזון מסוים שמכיל בדיוק את אותה תערובת. אותו מזון יהיה לו ריח אלוהי עבורך ויערב מאד לחכך ותהיה שבע רצון לאחר שאכלת אותו. אבל כעבור שעה או שעתיים ישתנו הצרכים של הגוף שלך ואותו האוכל שהיה אלוהי קודם כבר לא ימשוך אותך. סביר להניח שתהיה לך תאווה לאוכל אחר שמבחינה תזונתית ישמש אותך נכון יותר באותו רגע בחייך.
אז הדרך היחידה לתת לגופנו את הצרכים שלו עם המזונות המתאימים היא על ידי כך שנהיה קשובים לתחושות שלנו.
בואו נחשוב על זה רגע נוסף.
התאווה לאוכל מסוים
המילה תאווה היא בעלת תחושה שלילית במקצת אצל הרבה אנשים כיוון שבמשך מאות שנים של התניה דתית ופוליטית, תאווה נחשבה למשהו שיש 'להתנגד לה', 'לכבוש אותה' ולא 'להכנע לה'. ובכל זאת תאווה למזון מסוים היא הדרך של הגוף לומר לך מה הוא צריך בכל רגע נתון מבחינה תזונתית. אז, כשאתה נעשה רעב עצור וחשוב: "מה מתחשק לי לאכול כרגע? מהו המזון שהכי מושך אותי עכשיו?" שכח מכל הספרים שקראת, שכח מכל המנטרות התזונתיות ששמעת על מה שעליך לאכול בשעה מסוימת ביום, ורק תשאל את השאלה: "מה הכי מתחשק לי עכשיו?" התשובה תבוא מאליה באופן מיידי ורק המחשבה על אותו מזון תגרום לפיך להתמלא ברוק. כבד את החשק הזה! תאווה זו היא קולה של האינטליגנציה הפנימית של הגוף, מדברת אליך ומספרת לך מה אתה צריך עכשיו כדי להיות בריא, אנרגטי ומאושר. אם תקשיב לתאווה הזו בכל פעם שאתה אוכל, תהיה מסוגל לעכל את אותו האוכל היטב והוא יעשה לך רק טוב, כיוון שאכלת את זה בדיוק במועד הנכון, כשגופך ביקש זאת.
הבעיה היא שבעולם המודרני והמסחרי שלנו התאוות של אנשים למזון שונו בעורמה על ידי תוספות ממכרות וכימיקלים משני טעם במזונות המתועשים. כן, מזונות רבים המכנים את עצמם "אוכל" מכילים כימיקלים שתוכננו במיוחד כך שיהיו ממכרים. אם נקשיב לקול התאווה באכילת מזונות מתועשים נטעה ונפגע בבריאותנו. ההקשבה לתאווה יכולה להיות מיושמת רק באכילה של מזונות טבעיים – מזונות שאימא טבע עיצבה. הפסק לאכול מזונות מתועשים והחוש הטבעי לזיהוי חשק למזון ישוב אליך.
חוש הריח
שמת פעם לב לחיות כשהן אוכלות? חיה לעולם לא תיקח משהו אל הפה מבלי לרחרח את זה קודם לכן. למה? כיוון שהחיות בטבע הן לגמרי בקשר עם האינסטיקטים שלהם – אינטליגנציית הגוף. חוש הריח נותן לגוף שלך מידע רב בנוגע לאוכל: האם הוא בטוח לאכילה? האם הוא נגוע בכימיקלים או במיקרובים? האם זה טרי? והכי חשוב – האם הוא מתאים לצרכים הגופניים שלי עכשיו? אז לפני שאתה שם מזון כלשהו בפה הרח אותו קודם: אם זה המזון המתאים לאותו הרגע זה יריח לך מושך וטעים. אם זה לא סוג המזון הרצוי הריח יהיה דוחה. כבד את חוש הריח שלך והקשב לו.
וכאן יש שוב בעיה והיא שלהרבה אנשים בעולמנו המודרני ניזוק חוש הריח בעקבות שימוש רב בריחות סינטטיים. כל הכימיקלים מעשה ידי אדם, בעלי הריח, כגון אבקות כביסה, מרככים, חומרים לניקוי הבית, מטהרי אויר, דיאודורנטים ובשמים חוסמים את הרצפטורים של ההרחה באף. לאף יש כמות מוגבלת של רצפטורים וברגע שהם נחסמים על ידי כימיקל אין למולקולות חדשות של אותו החומר שנכנסות לאף היכן להיקלט ולכן אינך יכול להריח את זה יותר. כולנו פגשנו אנשים שמריחים כמו מפעל לבשמים אבל הם אינם מודעים לעד כמה כמות הבושם שלהם מוגזמת, כיוון שאינם יכולים להריח את זה יותר בגל שהרצפטורים חסומים בכימיקל הזה.
אותו הדבר קורה עם אבקות ומרככי כביסה שמכילים בשמים חזקים בכדי להסתיר את הריח הלא נעים של הדטרגנט עצמו. אנשים שמשתמשים באופן קבוע בחומרים אילו אינם יכולים להריח אותם יותר, כיון שאנשים אלו חשופים לריח הזה כל הזמן בבגדים שלהם, במגבות ובכלי המיטה. אנשים אלו גם אינם יכולים להריח את האוכל שלהם כיוון שהרצפטורים באף חסומים באופן קבוע על ידי הריח של אבקות הכביסה. בכדי להחזיר לעצמך את חוש הריח הסר מהסביבה שלך כל דטרגנט בעל ריח או בושם. החלף את אבקת הכביסה באבקה טבעית ללא ריח וכן אל תשתמש בבשמים ובמוצרי טיפוח מבושמים או במטהרי אויר ריחניים. תוך כמה שבועות הרצפטורים שבאף יתנקו וחוש הריח שלך יחזור.
חוש הטעם
אוכל הוא אחד התענוגות הגדולים של החיים, וכך זה צריך להיות. אם המזון אינו גורם הנאה, סימן שזה המזון הלא נכון עבורך באותו הרגע (ולא חשוב עד כמה בריא הוא אמור להיות). אז תקשיבו לחוש הטעם וכבדו אותו. הוא חבר שלכם וזהו אחד מערוצי התקשורת בין החכמה הפנימית של הגוף לבין המח המודע שלכם. איך אחרת יספר לך הגוף לאיזה חומרים מזינים הוא זקוק, אלא אם יעניק לך עונג גדול מצריכת החומרים המזינים בצורה של אוכל?
הבעיה היא שאנשים רבים שינו או הקהו את חוש הטעם שלהם על ידי צריכה קבועה של אוכל מעובד. מזונות מעובדים רבים מכילים כימיקלים משני טעם שהחברות הוסיפו אותם ל"אוכל" בכוונה. כימיקלים אלו אינם רק רעילים אלא יכולים גם לשנות את תפישת הטעם לזמן ממושך, כך שזה הכרחי להפסיק לצרוך מזונות מעובדים בכדי להחזיר לעצמכם את חוש הטעם התקין. הרבה מחסורים תזונתיים יכולים גם הם לשנות את תפישת הטעם (מחסור באבץ ידוע במיוחד בהשפעה זו). כשתתחיל לצרוך מזונות טבעיים המחסורים התזונתיים יקטנו וחוש הטעם התקין שלך יחזור. רעלנים בתוך הפה יכולים גם הם לשנות את תחושת הטעם. נסה לצחצח שיניים עם שמן זית (או עם כל שמן אחר בכבישה קרה) במקום עם משחת שיניים. זוהי שיטה אירווודית עם עדויות רבות לניקוי הפה מרעילות. עבודה עם רופא שיניים הוליסטי היא חשובה ביותר כיון שחומרים רבים של רפואת שיניים הנמצאים בפה יכולים לגרום לרעילות ולשנות את חוש הטעם.
תחושת הסיפוק שאחרי האוכל
אם אכלת ארוחה שמתאימה לצרכים התזונתיים של הגוף שלך תחוש תחושת שביעות רצון וסיפוק. לא יהיו תחושות השתוקקות למשהו אחר, רק תחושה נעימה ונוחה של סיפוק שתאפשר לך להתמקד בדברים אחרים בחיים ולכוח מאוכל לזמן מה. זה חשוב לא לאכול יותר מדי, כדי לא להרגיש ש'התפוצצת'. עם זאת, אם תקשיב לתחושת הסיפוק מהאוכל אז ככל הנראה גם לא תאכל יותר ממה שאתה צריך ותפסיק לאכול ברגע שהאוכל מפסיק להיות מענג.
תאווה למתוק היא נפוצה מאד בין אנשים עם GAPS בגלל שרמת הסוכר בדמם אינה קבועה. רמה משתנה זו דורשת ממך לאכול סוכר/פחמימות. לוקח זמן להביא לנורמליזציה של רמת הסוכר בדם והדרך היעילה ביותר היא להעלות את כמות השומן שאתה אוכל, בעיקר שומן מהחי, כמובן לפי תחום הנוחות שלך. אז אכול הרבה שומן מהחי עם הארוחות שלך. בכדי לשמור על רמה קבועה של סוכר בדם בין הארוחות הכן לך צנצנת ובה תערובת של דבש אורגני שלא חומם וחמאה הכי איכותית שתוכל למצוא (אפשר להחליף את החמאה בשמן קוקוס אורגני). תוכל לקחת איתך את הצנצנת לכל מקום ולאכול כמה כפות בכל 20-30 דקות במשך כל היום. אמצעי זה יכול להיות לעזר בצעדים הראשונים של הטיפול. כאשר הסוכר בדם מתייצב על יד התכנית התזונתית של GAPS תוכל להוריד בהדרגה ולהפסיק את האכילה של דבש עם חמאה.
איך מיישמים את העצות האלה בהיותנו על דיאטת GAPS?
דיאטת GAPS אינה חקוקה באבן: אתה צריך להתאים אותה לגוף הייחודי שלך, עבור הצרכים היומיומיים שלך. דיאטת GAPS נותנת לך רשימה של מזונות איתם תוכל לעבוד. זה תלוי בך מתי אתה אוכל מזונות שונים אלו ובאיזה יחס. הקשב לצרכים של הגוף שלך, כפי שהבנת אותם מהתקשורת החשק והתאווה, הריח והטעם וכן הסיפוק. לדוגמא, באחד הימים יתחשק לך לאכול תפוח לארוחת הבוקר ולמחרת תהנה מארוחת בוקר גדולה ומבושלת של ביצים, בייקון נקניקיה וסלט. ועוד דוגמא, ביום הראשון היית מרוצה עם שתיה של ציר הבשר וקצת בשר עוף מבושל ולמחרת בכלל לא יתחשק לך בשר וציר בשר ותשמח יותר עם יוגורט וירקות. הגוף שלך יאמר לך איזה יחס של שומן/חלבון/פחמימה לאכול בכל ארוחה. איך? דרך התאווה למאכלים מסוימים – כך שכשתשב לשולחן עם המשפחה, תאכל רק את מה שאתה מתאווה לו באותו הרגע ובכמויות שמתאימות לך.
אתה חייב להקשיב לרצונות של הגוף כשאתה נמצא בדיאטת GAPS – דיאטת המבוא או דיאטת GAPS המלאה. הרצונות שלך יאמרו לך גם באיזו מהירות אתה יכול לנוע דרך השלבים של דיאטת המבוא. יתכן ותצטרך לאכול משהו שהוא אסור בשלב מסוים, אם ממש תתאווה לו, כיוון שזה מה שהגוף שלך רוצה כרגע ועליך לכבד את זה. אתה ייחודי ואף אחד לא יכול להכתיב לך את הסדר של הכנסת מזונות עבורך. אם תעשה את דיאטת המבוא של GAPS בקפידה ותרגיש טוב ואז יום אחד תרגיש תאווה, נניח, לעגבנייה לא מבושלת (שאינה כלולה בתכנית), אז הקשב לתאווה! זהו הגוף שלך שאומר לך שהוא זקוק חומרי מזון מסוימים כרגע, ושעגבניות ימלאו צורך זה. אם תתנגד לצורך של הגוף, יתכן ותכניס את גופך לצרה: שווי המשקל בין אלקטרוליטים עלול להשתבש או שההורמונים בגופך לא יעבדו כמו שצריך או שמשהו אחר לא יעבוד כפי שהוא צריך לעבוד. כן, רימית את התכנית על ידי אכילת עגבניות אך אחרי שדרישות הגוף סופקו, תוכל להמשיך עם התכנית שלך. כל תכנית מתקדמת על ידי שני צעדים קדימה ואחד אחורה והבראה אינה יוצאת מכלל זה. אז אל תדאג לגבי רמאויות על הדיאטה לפעמים, אם זה מה שהגוף ביקש באמת. זו אינה רמאות, זוהי עבודה עם הגוף וכיבוד רצונו. זכור, לגוף ידע הרבה יותר גדול על עצמו מאשר אי פעם אנחנו נדע עליו עם כל החכמה שלנו והמדע שלנו!
זכור נא גם שהצרכים התזונתיים של הגוף משתנים כל הזמן. לפיכך גם הרצונות שלך למזונות מסוימים, גם הם ישתנו כל הזמן. מה שמילא אותך בסיפוק בבוקר, יתכן ולא יראה לך מושך בצהרים ומה שהיה ערב לחיך אחרי הצהרים יתכן וידחה אותך בארוחת הערב. כל הרגשות האלו הם אמיתיים ויש להקשיב להם. אתה אדם ייחודי, כך שמה שמתאים לאדם אחר שעל יד השולחן, יתכן ולא יתאים לך כלל.
איך ליישם את זה לילדים עם GAPS?
כהורים עלינו לעשות החלטות עבור הילדים שלנו. אצל ילדים עם GAPS חוש הריח, הטעם והתאווה למזון משונים ומעוותים והם עשויים להשתוקק ולהיות מכורים למזונות שמזיקים להם. ההשתוקקות וההתמכרות היא בדרך כלל למזונות מעובדים. כשאנו מתחילים בתכנית התזונתית של GAPS אנו מסירים מהדיאטה את כל המזונות המעובדים, וכתוצאה מכך ילדך עלול לעבור דרך תקופה של נסיגה עם כל מיני סימפטומים (התנהגותיים ופיזיים). זה חשוב להורים להבין בכדי לעזור לילד לעבור דרך תקופה קשה זו: הגוף של הילד שלך תקוע במצב של מצב מטבולי לא תקין, ולכן הוא דורש מזונות לא בריאים מסוימים בכדי לשמר מצב זה. כך שאם איננו רוצים לשמר מצב חולני זה איננו יכולים לאפשר לילד לאכול את המזונות האלה. הסטה של גופו של הילד למצב מטבולי בריא דורש זמן ומאמץ והתכנית הבריאותית של GAPS תעשה את זה עבורך. אז הצמד לרשימת המזונות המותרים בדיאטת GAPS. עם זאת, בתוך הרשימה השתדל להציע מגוון מספיק של מאכלים כדי שיהיה לילד מתוך מה לבחור (כששלב ההימנעות פחות או יותר נפסק). זה מאד חשוב שהילד יתחיל להשתמש בחוש הריח, הטעם, התאווה והסיפוק. בהחלה הילד שלך יצטרך זמן בכד ללמוד להשתמש בחושים אילו ולגלות אותם, כיוון שבמצב מטבולי לא תקין חושים אילו מודחקים ומעוותים. אז מלא את הבית במזונות GAPS ואפשר לילד לבחור (בתחום ההגיון כמובן). אפשר לילד לחקור אוכל בכל דרך שהוא רוצה, לאכול בידיים, חם או קר, על יד שולחן האוכל או בנשנוש במשך כל היום.
בשנים הראשונות לחייו, החל מההכנסה של אוכל מוצק, תינוקות וילדים מפתחים יחסים עם האוכל. מאד חשוב הוא שזה יקרה בשלב הזה בחייהם, כי אם זה לא קורה יכולות להופיע הרבה בעיות אחר כך (לא רק בעיות האכלה אלא בעיות התנהגותיות, רגשיות ואפילו בעיות בלמידה). כל החושים של הילד צריכים להיות מעורבים בתהליך: חוש הריח, המגע, הראיה, הטעם וכו'. הם צריכים להרגיש את המגע של האוכל, טמפרטורה, טקסטורה על האצבעות, את הריח ואת המראה של האוכל, ואז הם צריכים להשתמש ברצפטורים של התנועה שבשרירים בכדי להעביר את האוכל אל הפה (זהו אקט רצוני שמגיע מתוך ההחלטה של הילד לעשות זאת, שזה חשוב מאד). ואז עליהם להריח את האוכל ולטעום אותו, ואז ללעוס אותו ולבלוע. ואז הגוף שלהם והקיבה יחזירו להם תגובה על כיצד האוכל משפיע על פנים הגוף ועל הגוף כולו – מה שישלים את החוויה. זוהי תערובת מאד מורכבת של קלט תחושתי שהמח שלהם נתקל בו בפעם הראשונה בחייהם ושהוא חיוני לחלוטין להתפתחות הנורמלית של המח: רצפטורים חדשים, חיבורי ומרכזים נוצרים במוחו של הילד בתהליך זה, המשפיע עמוקות על הפרופיל הרגשי של הילד, על האישיות ועל היחס הכללי לחיים. על מנת שזה יהיה תהליך בריא חיוני הוא לאפשר לתינוקות ולילדים קטנים לאכול בידיהם. למעשה שימוש בסכו"ם והכוונה 'לשמור על נקיון' בשלב הזה גורמת נזק להתפתחות הילד. השלב הזה הוא מאד קצר והזמן לאכילה נקיה עם נימוסי שולחן טובים יגיע מהר. אבל בשנתיים-שלוש הראשונות היותו של הילד מלוכלך זה הדבר הטוב ביותר שיכול לקרות לו! אתם בהחלט יכולים לתת לו כף שיאחז ביד ואתם השתמשו בכף אחרת להאכיל אותם, אבל האוכל צריך להיות לפני הילד, הידיים שלהם צריכים להיות בתוך האוכל ועליהם להיות מעורבים באכילה בעצמם. כשהילד מואכל על ידי מישהו אחר ואינו מורשה להיות מעורב בתהליך, המח אינו מתפתח באופן שהוא אמור להתפתח (כיון שהוא מקבל קלט חושי מוגבל). זו צריכה להיות חוויה מרצונו החופשי של הילד ומעשה שהם מעורבים בו באופן עמוק, בכדי שהמח יפתח רצפטורים חדשים ויעורר מרכזים חדשים או רדומים. הרבה אנשים אינם מודעים לעד כמה האוכל שלנו הוא חלק גדול של החיים! ובהקשר לתינוקות זהו חלק ענק מתהליך הכנסתם לחיים על הכדור הזה ולהתפתחות ההרמונית שלהם. שלב זה בהתפתחות ישפיע על האופן בו חייהם יתפתחו, כיון שהוא מעצב את הפרופיל הרגשי שלהם ואת אישיותם! אם אתה משקיע בשלב ההתפתחותי הזה בשלב המאד מוקדם התגמול יהיה גבוה עבור הילדים שלך לכל חייהם! ילדים שמאפשרים להם לפתח יחס בריא לאוכל בדרך כלל יהיו בעלי אישיות חיובית ומאירה.
בכדי שהילד יפתח חושים נורמליים ביחס לאוכל הוא צריך מזונות טבעיים ובריאים, מלאים בריח ובטעם – עשירים ומספקים. המזון צריך להיות מבושל בבית ממרכיבים טריים וטבעיים.
לסיום
לאמא טבע לקח ביליון שנים לעצב את האדם: האדם הוא יצירה אינטליגנטית להדהים! כיון שהמזונות הטבעיים על כדור הארץ נוצרו באותו הזמן, החוכמה הפנימית של גופך יודע את הרכבם, ויודע איזה מזון לבחור לצרכים מסוימים. כל מה שעלינו לעשות הוא להתייחס לחוכמה הזו בכבוד. השתמש בחושי הריח הטעם, החשק לאוכל ושביעות רצון בכדי שידריכו אותך בבחירה של מה לאכול, מתי לאכול ובאיזה הרכבים. זכור: אתה ייחודי, כך שמה שמתאים לשכן שלך יתכן ולא יתאים לך כלל.
