מה לעשות עם ילד בררן?
ילדים עם אוטיזם מצמצמים את התפריט שלהם באופן קיצוני ביותר. הם אוכלים מאכלים מועטים, הפ הופכים להיות אובססיביים לגבי צורה, טקסטורה או צבע של האוכל וכן יש להם מינים שונים של הגבלות נוספות. לכולנו ברור שאופן האכילה הזה עומד בינם לבין יכולת התפתחות טובה יותר. אבל איך עושים את השינוי באוכל של הילד? מה עושים כדי שהילד יאכל? זה נראה מכשול בלתי עביר. גם אתם התייאשתם מעצם הרעיון של להחליף לילד את האוכל? אתם מעדיפים שיהיה שקט ולא מוכנים להתמודד עם השינוי? אתם מצפים שיקרה נס כלשהו והילד יתחיל לאכול מגוון מאכלים?
אני מכירה הרבה הורים שהביאו לכך שהנס הזה יקרה אצל ילדיהם. אשתף פה חוויות שהוהורים העלו לדף הפייסבוק של הקבוצה, המתארים את הדרך שהם עשו והם עדיין עושים כדי להשיג את השינוי. זוהי עדות יקרת ערך, שאיני רוצה שתלך לאיבוד.
אני אמנם מספקת את הצד המקצועי ואת ההדרכה, אך אתם, ההורים, הם אלו הנחושים והיצירתיים ואתם מעלים רעיונות חדשים לבקרים. אם יש לכם עוד רעיונות, כתבו בהערות למטה, או כתבו לי באופן פרטי ואעלה הנה את רעיונותיכם.
מיכל קרני עקיבא - 23.11.2017
אז טיפים לתהליך השינוי לילדים סרבנים:
אצלי הוא אכל רק חומוס עד שהתחלנו את התהליך הזה. בשלב זה מדובר על חודשיים שבהם מנסים להכניס כמה שיותר אוכל גאפס בתהליך המעבר.
אנחנו עוד בעיצומו של התהליך, אבל אעלה על הכתב טיפים שעזרו לנו כדי שלא אשכח, ואולי יעזור לאחרים:
תחילת הדרך - איך לגרום לו להוסיף את המרק לתפריט? נתתי ממש מעט מרק במזרק. את המזרק נתתי בסוף הרצף של התרופות שמקבל באופן קבוע. ביומיים הראשונים עשה פרצוף נגעל, ביום השלישי כבר נראה לו טעים וביקש בקערה אחר כך היו עליותוירידות. כשלא רצה קערה, נתתי במזרק בכמויות עולות. עם הזמן, הטעם של המרק אחרי התרופות המרות הרגיש לו טעים במיוחד לאחרונה אני מניחה צלחת ובסוף הארוחה הוא פשוט אוכל גם את הקערה של המרק.
אחרי כמה שבועות התחלתי להוסיף את המיץ של הכרוב הכבוש. בהתחלה שילבנו עם החומוס. אהב את הטעם ונלחמנו כדי שלא יאכל יותר מדי כי צריך להוסיף ממש בהדרגה. היום כבר אוכל אותו כתוספת בפני עצמה, לא על חומוס.
בבקרים היה אוכל צ'יריוס עם חלב וחיפשתי במה להחליף - הכנתי בננה מטוגנת בגהי או פנקייק בננה. הסכים לטעום רק כשזה היה חם מאוד, כשהיה מתקרר - הטעם של הבננה היה מורגש מדי. בהתחלה שמתי קצת דבש כדי שיהיה ממש מתוק ואטרקטיבי ונתתי בסוף התרופות כמעביר טעם. ככה היה נראה לו מאוד טעים. וככה קנתה הבננה המטוגנת את מקומה. בהתחלה אכל אותה רק תוך כדי משחק בטלפון כדי להסיח את דעתו ומדי פעם היו נסיגות וביקש ציריוס. לא נתתי. אמרתי שזה עושה לו תולעים ואם לא רצה בננה - נתתי ארוחה מלאה של חומוס, העיקר לא להחזיר את הציריוס. עכשיו אוכל בננה כל בוקר. זרקתי את הציריוס
קציצות - צריך למצוא את הטריק - לנו עובד לחתוך אותן ולסדר אותן בצורות של כלי תחבורה, מת על זה.
בשלב הבא - התחלתי לקחת קופסאות פלסטיק עם האוכל שאני רוצה שיאכל בנסיעות. נוסעים לטיפול, אוכל בדרך ואז לא מבקש חומוס (כמו שהיה רגיל כשמגיעים הביתה, כי הוא שבע).
שניצלונים מעוף מכובס - היום העוף מהמרק הפך לחטיפי שניצל. פירקתי את כל העוף מהעור ושאר השאריות, השארתי לילה במקרר בלי נוזלים, חתכתי לחתיכות קטנות, ציפיתי בביצה וקמח שקדים עם תבלינים וטיגנתי בשמן זית. לא הספקתי לצלם כי נחטף!
מיכל קרני עקיבא
הוא מאוד אוהב חצילים בתנור עם החומוס. הכנתי את הכרובית והברוקולי באותה השיטה - שמן זית ומלח גס בתנור. האבוקדו - שמתי צלחת על השולחן לאחותו ואמרתי לו שאת החתיכות הקטנות שמרתי בשבילו. הסכים לטעום והחליט שטעים. שמה על זה מלח ולימון.
עם הזמן - יש יותר נכונות. שימי לב שאנחנו חודשיים בתהליך כבר.
מיכל קרני עקיבא
מתחשק לי לספר לכם על הקטנציק שלי.
לפני שנה בערך כשנכנסתי לקבוצות גאפס סיפרתי לכם על הילד שאוכל רק פיתה וחומוס.
ועכשיו - כבר יודע לשאול מה מותר ומה אסור לו, שותה מרק, אוכל לביבות ירקות וברוקולי בתנור וטועם דברים חדשים.
אתמול חגגנו לי יום הולדת במסעדה והוא העדיף פרגית וירקות בתנור על קינוח
עדי שקד
בני הצעיר מאז ומתמיד לא מוכן לגעת במלפפון.
פשוט לא מוכן. לא יודעת איך (מתה מעייפות) היתה לי הברקה של בוקר והמלפפונים הפכו ל.....סירות! הוצאתי את הפנים ויצרתי סירה. אותה מילאתי במה שאוהב ומותאם
והוא הסכים לטעום
מיכל קרני עקיבא
לשמחתי הרבה השלמנו את הטרנספורמציה.
הטיפ הבא הוא עקביות ואמונה של ההורה. היום למשל הצליח לנו עם פיתה מחמאת שקדים שעד היום לא הסכים בכלל לאכול.
מתישהו נצטרך לצלול למים עם גאפס מלא על השלבים השונים. כרגע אנחנו בין גאפס לפליאו. מחכה לספר המתורגם
גילי סורקיס
הפוסט הזה מוקדש להורים לילדים בררנים, במיוחד כאלה שנמנעים לעשות שינוי תזונתי עקב הבררנות של ילדיהם. פוסט ארוך ובסופו מתכון.
אז כאמא לבררן בן 5 וכילדה בררנית בעברי אני מבינה היטב בבררנות. בתור ילדה הייתי סותמת את האף כל פעם שמישהו בכיתה היה מוציא פיתה עם חומוס, מראה קוטג' או אבוקדו היה מעורר בי בחילה ופשוט הייתי חייבת להסתכל לכיוון אחר. כל אוכל חדש עורר בי דחיה.
ילד בררן לא עושה זאת בכוונה, הוא לא מנסה להפגין שליטה, הוא לא מנסה להיות שונה או לקבל תשומת לב. הוא פשוט חסר אונים, רוצה מאוד להיות כמו כולם אבל לא יכול.
בעבר לא הייתה המודעות שיש היום לנושא חשיפה הדרגתית למזון, לא היו מטפלים שמתמחים בזה (גם היום אין מספיק אנשי מקצוע שיודעים להתמודד עם זה לטעמי) ובד"כ הורים לילדים בררנים היו מקבלים את גזירת הגורל וכך גם עשו הוריי.
רק בתור מבוגרת עם הבנה של חשיבות התזונה הבריאה לגופי והמון כוח רצון הצלחתי להתגבר על הבעיה הזו בכוחות עצמי לאט לאט מאכל אחר מאכל.
בגיל שנה וחצי בערך הבן שלי נהיה בררן. כאמא מודעת ניסיתי כמה שיותר לחשוף אותו למאכלים, לתת תוספי תזונה, להחביא לו באוכל ירקות אבל שום דבר לא עזר. הילד היה עקשן וכל ההתאמצות הזו הכבידה עליי מאוד והחלטתי לקבל את הגזירה. חשבתי לעצמי- גם אני הייתי בררנית ויצאתי בסדר. אז גם הוא כזה- לא נורא. אבל מסתבר שזה כן נורא וכולנו הגענו לקבוצה הזו כי לילדים שלנו יש קשיים.
כששמעתי על גאפס והבנתי מה הנזק שנעשה לו קודם כל חשתי המון אשמה- איך יכול להיות שאני תרמתי למצב שלו? התחושה השניה שחשתי היא לחץ עצום- איך אני יכולה לקחת ילד בררן ולשנות את התזונה שלו? הרגשתי שכל העתיד שלו יושב לי על הכתפיים, במטבח שלי ובמקרר שלי ושאין לי ברירה לעשות שינוי ואין לי מושג איך להתחיל.
אז התחלתי לקרוא פוסטים בקבוצה וקראתי את הספר. ראיתי פה קופסאות אוכל משגעות עם דברים שאני יודעת שהילד שלי לא יהיה מוכן להכניס בפה. אפילו מרק הוא לא מוכן לאכול- אז איך איישם את התזונה?
אביבה ציידה אותי במידע פרקטי. אישרה לנו להתחיל מהדיאטה המלאה ולא מהמבוא (הללויה) ואני עדיין הייתי מאוד מאוד מתוחה. כל מי שהכיר את הילד היה מאוד סקפטי שזה ילך ואפילו בעלי לא האמין שנצליח להתמיד בזה לאורך זמן.
אז איך התחלנו?
עשיתי חודש הכנה במהלכו גם דיברתי עם הילדים וגם התחלתי להכין מאכלים מהתפריט. המאכל הראשון היה כמובן המרק. בחודש הזה כבר התחלתי לצמצם את כמות הג'אנק שהייתה בבית ומיום ליום המזווה והמקרר התרוקנו. מדי פעם הילדים שאלו- מתי את הולכת לסופר כי היו רגילים שיש אצלנו מכל טוב (או מכל רעל יותר נכון). בחודש הזה לחצתי על הבררן לאכול מרק בעזרת שיטת aba. אין שוקולד אם לא יאכל כמה שלוקים מהמרק. להפתעתי הוא הסכים ואכל מעט אבל זה היה רק אם ממש הייתי מתעקשת.
ויום שישי אחד הם חזרו מהמסגרות והבית היה כולו על גאפס. אין מאכלים אחרים וצריך להסתדר עם מה שיש. היה יום מתיש אבל הוא עבר יותר טוב משציפיתי. ומשם מאכל אחר מאכל- מנסים ורואים מה מתאים ומה לא.
ומה עם הבררן שלי?
הוא עדיין בררן מאוד.
לא מסכים לאכול מרק, לא אוכל ירקות. מעט פירות הוא מסכים וזה רק בזכות גאפס.
כבר חודש וחצי על הדיאטה בלי אף סטייה והתוצאות מדהימות!
ויש גם חדשות טובות - בררנות היא לא דבר טוב אבל ילדים בררנים אוהבים שיגרה קבועה ורגילים להסתפק במגוון מצוצמם של מזונות. ומה טוב בזה? זה בהחלט מקל על אמא גאפס שצריכה למצוא את מספר מזונות הגאפס שהבררן שלה מתחבר אליהם ולהתקדם משם.
ועכשיו אחרי החפירה הזו, אני רוצה להדגים כיצד אני מכניסה המון גאפס לתוך מנה אחת שמהווה את הבסיס התזונתי לבררן שלי.
קציצות כוח!
הקציצות האלה לוקחות המון זמן הכנה. אני עושה אותן בשני שלבים על פני יומיים. מכינה כמות גדולה אותה מחלקת למנות בכלי זכוכית ומקפיאה. זו הארוחת צהריים הקבועה של הבררן שלי והוא מרוצה ממנה מאוד. גם אני מרוצה, כי אני יודעת שהרבה מההתקדמות שלו השגנו בזכות המנה הזו.
שלב ראשון- הכנת המרק. פרסמתי על זה פוסט נפרד. כל חלק במרק הזה לא יבוזבז וייכנס למנה. מי המרק יהוו את הבסיס לרוטב, ומח העצם +העור+ הסחוסים יטחנו ויהיו חלק מהקציצה (הויטמיקס שלי טוחן את זה למרקם מאוד חלק כמו מוס כבד).
שלב שני:
גוררת ירקות על מגררת (הכי קטן שאני יכולה). בצל , קישוא בהיר, זוקיני, גזרים, סלק- כל מה שאני יכולה ובכמות גדולה. זה לוקח זמן אבל אני לא שוכחת שזה יהיה הירק היחיד שייכנס לקיבתו של הבן שלי. גם פטרוזיליה עוברת חיתוך מאוד קטן כי הבררן רואה ומרגיש הכל.
קילו הודו + קילו בקר + מחית הכוח מהמרק + ביצים
לרוטב- המרק+ עגבניות (רסק או טריות שאני טוחנת) בתוספת הרבה בצל מטוגן (מאז שלמדתי על חשיבות האינולין וגם הבצל עובר טחינה עד דק כי אין מה לעשות הבררן שלי אוהב שהרוטב חלק).
מדי פעם אני עושה שיפורים. כל שיפור חייב להיעשות בזהירות, עדינות והדרגתיות. למשל- מתכננת לטחון בעתיד מעט כבד או מתכננת לשלב מעט ברוקולי. במידה וזה יצלח אוכל להגדיל לאט לאט את הכמות של אותו רכיב.
הקציצות יוצאות נימוחות והרוטב מאוד טעים. הרגלתי את הבררן לאכול את הרוטב, כי הרוטב מאוד מזין וזו הדרך היחידה בה הוא צורך את המרק.
חייבת לציין שלפני גאפס הוא היה מסרב לאכול קציצות ברוטב!
תודה למי שקרא, מקווה לתת השראה לאלו שנמנעו עד היום מגאפס עקב בררנות.
שי ברק מסס
אמא לילד בן 5, חודשיים וחצי בגאפס.
גאפס ובררנות.
אז כבר כתבתי פוסט על בררנות, אך מכיוון שאני יודעת שזה אחד הנושאים שהכי מרתיעים הורים להתחיל את תכנית גאפס, אשתף עוד מניסיוני.
אז אני אמא לבררן (גבוה על הרצף) שבדיוק מלאו לו 5, חודשיים וחצי על גאפס ויש התקדמות מדהימה.
מה אכל הבררן שלי לפני גאפס? קצת מביך לומר:
- פחמימות - אורז, פסטה (ללא רוטב), פתי בר, לחם לבן
- חלבונים - ביצים, שניצל, קציצות (ללא הרוטב), קבב, המבורגר, סטייק, קצפת של מילקי, גבינה צהובה, גלידה.
- חטיפים וממתקים - סוכריות טופי, במבה, שוקולד, מרשמלו, אם אנד אם, קרטיבים ועוד.
- לא פירות ולא ירקות.
- ממרחים- חומוס
יש מי שיקרא את זה ויזדעזע ויש מי שיקרא את זה ויזדהה. האמת העגומה היא שהחלק של הממתקים היה מרכזי. הוא היה משוגע למתוק. כשהייתה לו הזדמנות היה לוקח 5 סוכריות ולא אחת וכל אחר הצהריים היה ניגש לארון ומוציא את הדברים שאהב.
אז הבררן נשאר בררן. בהחלט המטרה היא להוציא אותו מהבררנות אבל זה כנראה יקח עוד זמן, המגוון שלו עדיין מצומצם ואפילו מצומצם עוד יותר, אך לפחות המצומצם הזה הוא ממזונות מזינים.
כמו הרבה ילדים בררנים טוב לו עם ארוחות קבועות. מבחינתי זה יתרון כי אני לא צריכה לעשות שמיניות באוויר ולגוון עבורו, וכך יוצא שאחרי שהתקבענו על התפריט שמתאים לו החלק של ההכנות נהיה הרבה יותר פשוט עבורי.
מה הוא אוכל? סדר יום טיפוסי נראה אצלנו ככה:
- בוקר (לוקח להסעה) - פרוסת גאודה או פרוסת עוגה או פרוסת לחם.
- ארוחת עשר - ביצה מקושקשת (עם הרבה שמן זית) + 2 פרוסות גאודה
- ארוחת פירות - כן! בזכות גאפס הוא התחיל לאכול מעט פירות. המגוון המצומצם הוא - בננה, אגס, תפוח, תפוז. עבור ילד בררן זו התקדמות ענקית!
- ארוחת צהריים - אני עושה רוטציה בין מספר מנות בשריות שהוא אוהב. לפעמים שולחת רק סוג אחד ולפעמים 2, בהתאם למה שיש לי בבית: קציצות ברוטב (המתכון פורסם בפוסט אחר), שניצל, קבב ופרגיות.
- ארוחת 4 - משהו מבין- גאודה, כדורי תמרים, פרוסת עוגה, פרי ולעיתים ארוחה בשרית אם אני רואה שלא אכל הרבה מארוחת הצהריים.
- ארוחת ערב - ביצים, לחם מטוגן, גאודה
- ארוחת לילה - אם רעב יקבל פרי
ומה עם המרק?
בהתחלה הייתי מכריחה אותו לאכול מרק אבל ראיתי שזה לא הולך. הוא היה אוכל אותו מעט וזה היה מצריך המון אנרגיה ממני לגרום לו לאכול אותו. לאחר שבמשך כמה זמן ראיתי שהוא לא מתרגל ואין לו חשק לאכול את המרק החלטתי להחביא את המרק ברוטב של הקציצות. החבאת המרק בקציצות היא קלה, והרוטב של הקציצות יוצא נהדר, אך עדיין נותרתי עם אותה בעיה-הוא גם לא אכל את הרוטב של הקציצות. אם תקראו את רשימת המאכלים לפני הגאפס תשימו לב שכולם יבשים. פה נאלצתי להמשיך "להכריח" אותו שזה אומר לעשות לו שיחות על זה שהוא אוכל קציצות עם רוטב ואז ממש לשבת לידו ולהאכילו בכפית. מוטיבציה על הצלחה יכולה להיות משהו שהוא אוהב- פרוסת עוגה, צפיה בטלויזיה או כל דבר אחר שמתאים לכם. לשמחתי הייתה לנו הצלחה ויחסית מהר הוא התחבר לטעם ולהרגל שקציצות אוכלים עם הרוטב.
אולם ילדים בררנים חוזרים להתנהגויות שלהם ולאחר כמה זמן שמתי לב שהוא שוב לא אוכל את הרוטב ושוב חזרתי על התהליך של להרגיל אותו לרוטב וזה עובד.
אז נכון שזה לא תפריט מושלם, נכון שיש עוד הרבה מה לשפר אבל העובדות מדברות בעד עצמן- ההתקדמות שלו היא אדירה.
עצם זה שהוא לא אוכל הרבה פחמימות, צבעי מאכל וחומרים משמרים זה כבר תרומה משמעותית לבריאות שלו.
ושלא תטעו- ניסיתי להכין הרבה מתכוני גאפס כגון פנקייק, פשטידות וכו' אבל אין מה לעשות כרגע הוא עדיין בררן מאוד ונרתע מהמון מאכלים.
וקצת על איך אני מתארגנת כדי שיהיה לי קל עם ההכנות:
קודם כל המגוון מצומצם אז זה הרבה פחות הכנות מילד שאוכל מגוון אולם מכיוון שכל הבית הוא גאפס אז כן יש דרישה לגיוון מצד שאר תושבי הבית.
אני אוהבת להכין הרבה למפרע, לחלק למנות ולהקפיא. זה עובד טוב כמעט עם הכל:
עוגות, לחם, חלה, שניצלים, קציצות, קבבים וכו'.
זה אומר שבבוקר אני רק צריכה להכין את הביצים ולחמם משהו שהפשרתי במקרר בלילה.
ומה עם שאר תושבי הבית?
הבית עבר להיות גאפס ברובו. לא יכולנו להשאיר מאכלים שהוא אוהב ושיגרו אותו על מנת לא להקשות עליו (הוא כן נתקל בגבורה בחטיפים, ממתקים ופחמימות מחוץ לבית). הוא יודע שכולנו ביחד בנושא הזה ולהרגשתי זה מאוד מקל עליו. הוא לא יודע שהוא הסיבה לשינוי התזונתי.
כן השארנו מאכלים אהובים על אחיו שהוא לא אוהב כמו קורנפלקס וממרח שוקולד (לצערי הרב הייתי מעדיפה שזה לא יהיה אבל אני לוקחת בחשבון גם את המחיר הרגשי שעובר ילד בריא שמשנים לו את התזונה באופן קיצוני)
מקווה שזה עוזר למי שמתלבט האם להתחיל, בהצלחה לכולם!
עדי שקד
אמא לילד בן 11 וילד בן 15
את התכנית התחלתי כשהבן שלי היה בן -9.5. תפקוד גבוה. עקשן פרד ועורך דין גם כן.
קטונתי מלומר למישהו מה יעבוד הכי נכון לילד שלו, אבל אני כן יכולה לספר לך מה עבד אצלי. אני אתמקד בשלושה דברים. אבל אני אתחיל מהשורה התחתונה. והשורה התחתונה היא, שפשוט מציבים עובדות. מסבירים שיש צורך לשנות דברים שאוכלים, מסבירים למה יש צורך לזה ומה הולך לקרות מעכשיו בלי פתח לאפשרות אחרת. מסבירים את זה באופן הכי ידידותי וקסום שאפשר, אבל מציבים את העובדה הזו. אם לשכנע לא עובד, ולרוב זה לא עובד כי החשיבה היא קשה ותבניתית, אין דרך אחרת, במיוחד כשהילד כבר גדול יותר.
דבר מסוים שעזר לי די הרבה בזמנו, זה בעיית האפטות החמורה מאד ממנה הילד סבל. על זה בניתי את השינוי שצריך להתרחש אחרי שאמרתי שהאוכל הולך להשתנות. אגב עובדות - זה משהו עובדתי שאיתו אי אפשר היה להתווכח. בנוסף, כינסתי את בני הבית ובשיחה משותפת, הסברתי על השינוי בגלל קשר מאד חזק וישיר בין מה שאנחנו אוכלים, לאיך שאנחנו מרגישים. בגדול ממה שאני זוכרת הרחבתי והסברתי כמה שיכולתי, כך שהם יבינו - דיברתי על זה שבגוף שלנו, של כולנו, במעיים יש חיידקים, הסברתי מה זה. ושיש את קבוצת הטובים שהם עוזרים ב... וחשובים מאד ל... ונקראים פרוביוטיים. ויש את קבוצת החיידקים הרעים שנקראים פתוגניים- שאם הם גדלים ומתרבים הם משתלטים על כל המערכת ומפיצים רעלים כי הם רבים מידי וגוברים על הפרוביוטיים. הסברתי מה הם המרכיבים שגורמים להם להתגבר ולקבל כוחות רעים. ואז מה הם גורמים... גם נתתי דוגמאות מחיי היום יום שלהם. גם הבן הבכור שלי שסובל מהפרעת קשב השתתף, אז למשל איתו דיברתי על העצבנות יתר ועל סמפטומים נוספים שאפיינו אותו כחלק מהתוצאה לכך שאין איזון נכון בין החיידקים, כשהרעים שולטים כרגע. הסברתי כמיטב יכולתי ובשורה תחתונה - אמרתי שאנחנו נתחיל לאכול מזון מאד טעים מאד איכותי, כזה שיחזק את הפרוביוטיים חזרה, יחליש את הרעלים ויגרום לנו להרגיש טוב יותר בהרבה!!, שמחים יותר!! חייכתי חיוך רחב, הייתי מעט תיאטרלית, הייתי מאד נלהבת. הדגשתי שנמשיך לאכול פיצה ודברים מתוקים וטובים כדי להרגיע, רק שפשוט אני אכין הכל בבית ולא נקנה מבחוץ.
דבר שלישי, ולדעתי החשוב מכל- זה איך את כהורה מתווך מגיעה למקום הזה של השינוי התזונתי. עם עצמי זה היה לי מאד מאד ברור, מוחלט, חד משמעי - הצורך לתכנית גאפס. הייתי מאד שלמה וברורה עם עצמי מבפנים וזה מה ששודר להם. להבטיח לך שהילד שלך יזרום בול עם השיחה והעמדה שלך 100 אחוז, אי אפשר כמובן. הרבה הורים מתמודדים עם הבררנות וההתנגדויות אפילו שמסבירים, אבל ככל שתיהי את עם עצמך סגורה, כך גם לילד. ילד יכול לצעוק ולכעוס, אם ברור לך שאת עושה משהו שחד משמעית יעזור לו מאד והתפקיד שלך זה לדאוג לבריאותו, וזה כלי לקידומו האישי, אז את תיהי שלמה עם זה. תוכלי להיעזר בפוסטים על בררנות שיש בקבוצה. ולקרוא באתר של אביבה על הנושא ולקבל רעיונות שונים. אפשר להנחיל שינוי הדרגתי אבל בקצב קבוע לא להימרח מידי, ואפשר בבת אחת. כל אחד מה שמתאים לו לקצב שלו.
בהצלחה, אני מקווה שעזרתי.
עדי שקד
אמא לילד בן 11 ולילד בן 15
אז מה אני רוצה לומר?? שההתמדה משתלמת.
בתזונת גאפס, אנחנו מבשלים כל מיני מאכלים. התזונה עשירה ואנחנו שואפים לגוון לילדים שלנו את התפריט, כדי שיהיה הכי מעניין, הכי איכותי וכמובן הכי עשיר במרכיבים חיוניים. חלק מהמאכלים מתחבבים עליהם באופן מיידי ועם חלקם.. הולך פחות. ואנחנו כל כך רוצים שהם יאכלו עוד מרכיב... לפעמים זה מתסכל. אז אני כאן לומר: אל תתייאשו!! אל תרימו ידיים! ואני לא מתכוונת לזה שצריך לריב או להביע אכזבה כשיש מאכל שלא טעים להם, כי אם כבר, זה רק יגביר את ההתנגדות. מהניסיון שלי, אני רואה שהדבר הנכון הוא להניח לזה, אך לא לשכוח מזה.
אצלי לדוגמה, הבנים לא אוהבים דלעת. קוביות דלעת (במיוחד יפנית) עם שמן זית ומעט תיבול בתנור מרגיש ממש כמו תפוח אדמה. וזה מאד טעים. והייתי שמחה אם אפשר היה להרחיב את אפשרויות התוספות ושזו תהיה עוד אופציה. אז אחת לכמה זמן, אני מכינה ומציעה לטעום. התגובה היא תמיד אותה תגובה... "לא טעים לא רוצה" . ואני זורמת. לא כועסת ולא לוחצת. אני גם מעוניינת שהם ימשיכו להסכים לטעום מגוון דברים, כך שאם אני אלחץ מידי, ברור לי שאסכל את האפשרות הזו.
אתמול , הוצאתי את קוביות הדלעת שכבר הכנתי בתנור והחלטתי להקפיץ במחבת עם גהי, שמן זית ומלח. ולנסות... זה יצא מעדן! ושוב ניגשתי ושוב הצעתי. ופתאום סוויץ' קטן - הבכור אמר "לא רע.." "אם היה קצת יותר קשה ופחות רך היה אחלה". זו התקדמות מ "לא טעים" נחרץ. הוא אכל מעט, גם הקטן נגס כמה נגיסות ואמר שנחמד אבל לא רוצה כרגע. ומבחינתי, זה אחלה. ואני יודעת שאני אמשיך להציע.
אז אם אני צריכה לסכם בנושא, הטיפ שלי להערב: אל תוותרו! במחשבה שלכם, בתפיסה, בראייה המרחבית. סירוב לאכול מאכל מסויים, כן עשוי להשתנות. גיא רק לאחרונה נדלק על כרובית - קוסקוס כרובית ופתאום הוא עף על זה. כמה רציתי שיאכל.. וזה קורה אחרי שנה +. לא לכל מאכל באמת ייקח כל כך הרבה זמן, לא להיבהל ;-) אבל לתהליכי שינוי דרושים זמן, התמדה , הבנה וסבלנות. וצריך לתת לזה את המקום הזה.
תמשיכו להציע את המאכלים שאתם מעוניינים לקדם. תנו שמות אחרים, תכינו בווריאציות שונות, גוונו בטעם, "החביאו" בתוך בישולים נוספים, ומעת לעת, גשו, הציעו, וחייכו...
להצטרפות לקבוצת הפייסבוק!
לחצו על התמונה