![]() |
אנחנו עושות מאמצים גדולים לספק את המזון הנקי ביותר למשפחה שלנו, לאותם אנשים או ילדים שמערכת העיכול שלהם סובלת. אנחנו מוצאים שוב ושוב שהמזון הטוב ביותר הוא זה שהכנו בבית מחומרי היסוד הבסיסיים ביותר. למרות זאת, לפעמים אנחנו מרגישות צורך להקל על עצמנו ולרכוש מוצרים שהוכנו מראש. כך קורה שחשבנו שניתן לרכוש רסק עגבניות קנוי מאיכות טובה ובכך לקצר תהליכים של בישול.
לאחרונה התגלה שגם רסק עגניות איטלקי הנחשב לאיכותי ביותר מיוצר בעצם בסין... והוא לא מה שחשבנו שהוא.
העיסקה היא כזו: האיטלקים נתנו לסינים מכונות לייצור תרכיז עגבניות, הסינים מגדלים עגבניות מהונדסות גנטית מזן תמר, שהן בשרניות יותר, וקלות יותר לגידול, הסינים משלמים גרושים לעובדים בשדות, הם מייצרים את הרסק ומחזירים אותו בחביות לאיטליה ולאט לאט מתחשבנים על עלות המכונות. באיטליה נעשית האריזה הסופית בקופסאות שימורים. בעיקרון מה שהאיטלקים עושים זה ללדלל מעט את הרסק במים ולהוסיף מעט מלח. וכך נראה שכולם מרוצים.
בפועל, עגבניות מגיעות מהשדה, נשטפות במים, נכנסות לתהליך בו הקליפה והגרעינים מוסרים ולאט לאט, ואז מבשלים את העגבניות ליצירת אותו תרכיז שמגיע לקופסאות השימורים. כמה עגבניות צריך כדי לייצר קילו רסק? 6 ק"ג עגבניות יהפכו בסופו של דבר לקילו רסק.
אבל עגבניות זה יקר... ואולי יש צורך להקטין את ההוצאות.
מסתבר שמה שמגיע לאיטליה הוא לא עגבניה נטו, בסרט הזה The Empire of Red Gold , שאני לא הצלחתי לצפות בו, רואים יפה את תהליך ההפקה של רסק העגבניות וגם רואים שבסוף מוסיפים משחה לבנה לתערובת. כשהיצרן נשאל מה זו המשחה הזו הוא ענה שלמוצר מוסיפים תרכיז סויה להסמכה וכן עמילן ומלטוז (זוג של המתקה). לפי עדותו בדרך כלל המפעל שלו מוציא מוצר שבו רק 80% מהמוצר הוא עגבניה וכל השאר הוא כל מיני תוספים. לדבריו יש מפעלים שמוציאים מוצר בו רק 45% מהמוצר הוא עגבניות!!
אז נראה שבפועל, כשאנחנו משתמשות ברסק עגבניות איטלקי "איכותי" אנחנו מסתכנות בהזנת הילדים בסויה, עמילנים וסוכר.
ברור שאנחנו בוחנות בקפידה את התויות של המזון . אבל מה מתוך כל המידע הזה באמת מסומן על האריזות המגיעות אלינו? צריך לבחון זאת מחדש.
אפשר לסמוך על תוית שכתוב עליה 100% עגבניות? מפקפקת.
על מי באמת ניתן לסמוך? כנראה שרק על עצמנו. אפשר להכין רסק עגבניות ביתי מסורתי והוא גם יחזיק מעמד בקירור זמן רב.