מי אני
שמי אביבה אברון ואני נטורופתית מקרית אונו. בצעירותי לא הייתי מחוברת כלל לעולמות הרפואה הטבעית, ובכלל לא ידעתי שי דבר כזה. לא העליתי בדעתי אי פעם שזה העולם שבו אהיה עסוקה ושהוא יתפוס את כל תשומת ליבי ואת כל ההתלהבות שלי. מסתבר שליקום היו תכניות אחרות עבורי. וכך קרה:
בהיות בתנו בת 18, היא אובחנה במחלת קרוהן. זה קרה ימים ספורים לפני שהיתה אמורה להתגייס לצבא. הצבא סרב לגייס אותה, המחלה שגשגה ועולמה של הילדה חרב ובעקבות זאת גם עולמנו. זו מחלה מגבילה ומשנה חיים, רק מי שנמצא שם, קרוב, יכול להבין. העתיד פתאום הפך לסימן שאלה גדול. הרגשתי שחיוך תמידי שהיה לי על הפנים פשוט נמחק לעולמי עד.
אני לא יודעת, אולי זה היה המזל שלנו או אולי השגחה עליונה היא זו ששלחה אותי ללמוד נטורופתחה שנתיים לפני זה. כשהיא קיבלה את ההבחנה הייתי בתחילת השנה השלישית ללימודי הנטורופתיה. כך יכולתי לדעת כבר מההתחלה שהמלצת הרופא הגסטרואנטרולוג לא יכולה להיות נכונה: זה לא נראה לי נכון "לאכול הכל ולקחת תרופות". ידעתי כבר אז שהדרך המומלצת על ידי הרופאים לא תביא להבראה אלא ל"תחזוקה" ולרוב מצב החולים במחלת קרוהן רק מדרדר. לא כך רציתי לראות את בתי מתבגרת.
כך התחלנו את הדרך הארוכה והמייסרת המחפשת אחר פתרון טבעי למחלה.
את כל הסיפור על זה אכתוב במקום אחר, אך רק לספר את העיקר - היום בתנו אוכלת על פי התכנית של GAPS. היא כבר זמן רב בתוך התכנית ואנחנו עושות את זהתכנית יחד איתה (לכולנו יש מה להרוויח). הסימפטומים שלה הולכים ונחלשים מיום ליום. אני מדברת על כאבי בטן, שלשולים, דימום, כאב מפרקים, אנמיה, בעיות זכרון, נרגנות, חוסר ריכוז, עייפות - אלו הם חלק מהסימפטומים. היא הפסיקה לקחת את התרופה שהיא לקחה בתקווה שזה יקל קצת על חייה ולמרות שאינה לוקחת תרופות יש שיפור משמעותי במצבה.
עד לפני 10 שנים לא היה לי מושג על המשמעות של התזונה בחיינו. אכלתי כל מה שרציתי, כל מה שקרץ לי מעל מדפי הסופרמרקט או מתוך כרזות המזון המהיר והאמנתי לכל מה שפרסומי הטלוויזיה והעיתונות סיפרו לי. כמובן שגם האמנתי להמלצות הרפואה בענייני תזונה. כאדם עובד ועסוק מאד אהבתי ארוחה במק' דונלדס, או במסעדה סינית מזדמנת. חשבתי שזוהי תזונה טובה קלה ונוחה. לצערי גם חשבתי שזה בסדר גמור להאכיל את הבת שלי בשניצל מעובד ובצ'יפס מוכן לארוחת צהרים וגם בלחמניה לבנה עם שוקולד לארוחת בוקר. וזה בלי לדבר על כמויות השוקו והגבינה שעברו בבית הזה.
בנוסף, לקחתי לא מעט אנטיביוטיקה וגם תרופות אחרות. גם אני וגם בני משפחתי, כולנו לקחנו כל מה שרשמו לנו הרופאים.
בעצם חייתי כמו כולם, כמו כולנו.
ואז...
ואז אחי הגדול נפטר בגיל 52.
ואז אמא שלי חולת הסכרת קיבלה התקף לב שאותו שרדה לטובת דמנציה ממושכת.
וזה אחרי שאבי נפטר בגיל 62 ממחלת כבד.
ודודתי נפטרה בגיל 68 מסרטן בכבד
ודודי נפטר בגיל 60 מסרטן לימפה.
ודודתי מלאוקמיה...
כולם נפטרו ממחלות המאה העשרים, מחלות הציביליזציה.
והסבים שלי משני הצדדים הגיעו לגיל 90 פחות או יותר במצב ממש טוב. ולפעמים הם שרדו אחרי ילדיהם.
זה לא היה אמור לקרות, לא? עשינו מה שאמרו לנו, לא?
התגלגלה אלי מחשבה טורדנית במקצת שאולי אנחנו, עצמנו, יכולים לעשות יותר?
ואז התחלתי לחשוב שאולי יש משהו שאנחנו עושים לא בסדר. אנחנו טועים איפה שהוא. משהו בהתנהלות שלנו איננו נכון, באוכל שלנו לא נכון, בטיפול שלנו בעצמנו אינו נכון. בוודאי יש משהו שאנחנו לא יודעים, אולי אנחנו יכולים להשפיע בעצמנו על הבריאות שלנו? לקבל קצת שליטה?
עוד כשאחי היה חולה בהפטיטיס סי ובפסוריאזיס קשה, הייתה לי מחשבה (שהחברים שלי חשבו שהיא מהפכנית, אם לא לומר מטורפת) שתזונה אחרת יכולה להועיל לו, שאולי אוכל לעזור לו עם תזונה תומכת. והתחלתי לחקור לעומק. זה היה לפני 25 שנה בערך, סביב שנת 2000. עבור אחי זה כבר היה מאוחר מדי אבל זה לא מאוחר מדי עבור המשפחה שלי והחברים שלי והמטופלים שלי ועבור כל אותם אנשים שאינני מכירה עדיין אך אולי אוכל לתרום לחייהם בעתיד.
כך התחלתי לקרוא ולגלוש ולקרוא ולהזמין אינספור ספרים על רפואה טבעית ולבלוע אותם במהירות.
גיליתי עולם שלם ואינסופי של ידע. אנשים מכל העולם כותבים באופן חופשי שנראה לי מאד אמין ומפרסמים את ניסיון חייהם, את מחקריהם את כאביהם. עולם הידע באינטרנט הוא עצום והוא גדל בכל רגע.
וכך, יום בהיר אחד מצאתי את עצמי בשיעור ניסיון בנושא תזונה טבעית במכללה לרפואה משלימה. והרגשתי שזה מה שאני רוצה לדעת! שבעולם הידע הזה יש פתרונות מדהימים לחלק גדול מאד מהבעיות הנפוצות שלנו שלא תמיד נענות על ידי הרפואה. הסתבר לי שבאתי כדי להישאר. כך נחשפתי ולמדתי להשתמש בצמחי מרפא ובשמנים ארומתיים שמשרתים את האדם מזה אלפי שנים, באותם ויטמינים ומינרלים שאנחנו קצת מזלזלים בהם, בידע העתיק של הרפלקסולוגיה, באבחון האירידולוגי המדהים ועוד. השלמתי את לימודי בלימוד ריפוי כאב בנקודות טריגר ובאורטופדיה הוליסטית. עד מהרה התעניינתי במקצועות נוספים מהרפואה האלטרנטיבית ואני היום נטורופתית N.D.
זה היה לקראת סוף הלימודים שלי שהבת שלי חלתה, מחלה שכנראה החלה לנבוט הרבה שנים לפני זה, והחיים קיבלו כוון קצת אחר, התחלתי להתעמק במחלות מערכת העיכול וכיצד לרפא אותן באופן טבעי.
ועכשיו...
משראיתי בעיני את הפוטנציאל של התכנית הנקראת GAPS החלטתי להקדיש את זמני לעזרה לכל אותם ילדים שחייהם נראים ללא עתיד ושחיי משפחותיהם קרסו לתוך יאוש גדול. הלכתי לקורס המכשיר אותי להיות מטפלת מורשית.
ו
עוד יותר עכשווי...
נחשפתי לתיאוריה מדהימה בשם Root Cause Protocol, מיסודו של אדם מדהים בשם Morley Robbins.
"אין מחלה ומחלות, יש רק חוסר באיזון מינרלי שגורם לסימפטומים שונים אצל אנשים שונים."
ואת זה ניתן לתקן על ידי פרוטוקול מינרלים. בכל אופן, בשנת 2023 למדתי את הקורס המדהים של ה RCP והידע הזה מיושם עכשיו בקליניקה יחד עם גאפס.
אני אוהבת להקשיב.
אני אוהבת לחקור ולמצוא את המקור לבעיה, כמובן שבמסגרת הנטורופתיה.
אני מתמלאה בשמחה ובסיפוק כשהמטופל שלי מראה סימני שיפור בבריאותו, יודע לשמור על בריאותו ומשיג את מה שהוא בא בשבילו, כשהוא נפרד ממני לשלום כשהוא בריא יותר.
במסגרת עבודתי אני רוצה להגיע לכמה שיותר ילדים ולעזור להם להרגיש טוב ולהתקדם בחייהם. כן, גם למבוגרים יש מקום.
באהבה,
אביבה אברון
קצת עובדות יבשות
אביבה אברון היא נטורופתית (ND) ומטפלת מורשית לתכנית גאפס GAPS, CGP. אביבה מייצרת מהפיכה באופן בו ילדים אוכלים ובמיוחד משנה את דעת הקהל על התזונה של ילדים על הספקטרום האוטיסטי ושל ילדים בכלל.
אביבה מלמדת הורים כיצד להאכיל את ילדיהם על מנת לשקם את בריאותם ולקדם את יכולותיהם הקוגניטיביות והתקשורתיות.
לאחרונה הוסיפה אביבה לתחומי עבודתה את התכנית Root Cause Protocol, תכנית המייעלת מאד את הטיפול בכל בעיה. השם הוא Root Cause Protocol Consultant, RCPC
אביבה מנהלת את דפי הפייסבוק הבאים:
אביבה אברון - המרכז הישראלי ל-GAPS
את קבוצת הפייסבוק "תזונה וטיפול טבעי לאוטיזם - GAPS" - להורים של ילדים עם אוטיזם
את קבוצת הפייסבוק ילדים מבריאים עם GAPS להורים של ילדים עם בעיות בריאות/התנהגות אחרות, שאינן אוטיזם
רקע השכלתי קודם - אדריכלית בוגרת הטכניון - המכון הישראלי לטכנולוגיה
- עסקה בענפים שונים של צילום
| לתיאום שיחת היכרות |
